גיל פרישה בעבור רבים מאיתנו אינו מייצג את הגיל האמיתי בו אנו עוזבים את שוק התעסוקה.
לעיתים קרובות אנשים צריכים או מעוניינים להמשיך לקחת חלק פעיל בשוק העבודה, זאת על אף שהם הגיעו לגיל הפנסיה הרשמי במדינת ישראל.
בעקבות כך, ישנה דילמה מהן האפשרויות אשר עומדות בנוגע לחיסכון הפנסיוני, והאם ישנה דרך מומלצת לפעול בנושא זה.
מאמר זה יחולק ל-2 חלקים מרכזיים, ראשית נפרט אודות האפשרות להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה ובחלקו השני של המאמר אנו נציג את 3 האפשרויות המרכזיות הנוגעות לאופן ניהול כספי הפנסיה שלכם לאור זאת שהינכם ממשיכים לעבוד.
על רגע הפרישה מעבודה:
גיל הפרישה בישראל כיום הוא 62 לנשים ו-67 לנשים, כאשר בעבור רבים גיל זה אומנם מייצג את האפשרות לפרוש, אך הם אינם פורשים בפועל, כאשר ישנם שני מניעים מרכזיים לכך:
- רצון להמשיך לעבוד ולהיות יצרני – מחקרים רבים הציגו את הקשר הקיים בין השתתפות בשוק העבודה לבריאות הגוף והנפש. בשל כך עובדים רבים בוחרים להמשיך לעבוד במקום העבודה. הדבר נכון ביתר שאת
- צורך בכסף – לעיתים קרובות הסכום אשר הופרש במרוצת השנים לקרן הפנסיה אינה מספקת על מנת לחיות בהתאם לתקציב אשר במסגרתו הוא התנהל טרם הפרישה והוא אינו יכול או מעוניין לרדת ברמת חייו.
החלטתם לעבוד, כיצד לפעול בנוגע לפנסיה?
לאחר שהחלטתם כי אתם מעוניינים לעבוד לאחר גיל הפרישה ישנם 3 אפשרויות פנסיוניות אשר עומדות בפניכם:
- לא לפעול כלל ולהמשיך להפריש לפנסיה באופן זהה – במקרה זה, העובד ממשיך להפריש לאותה קרן באותו אופן אשר הפריש טרם גיל הפנסיה.
מקרה זה הינו למעשה האופן בו רבים פועלים מתוך אינרציה בלבד ומשום שהם אינם מודעים או אין להם כח וסבלנות לעסוק בפנסיה שלהם.
אפשרות זו כדאית בעבור אנשים אשר מתכננים לעבוד מספר חודשים מצומצם ולאחריו לצאת לפנסיה ולכן לא משתלם להם להסית את הפנסיה שלהם אשר צפויה להיפתח בקרוב באופן דומה לזה במידה והיו פורשים במועד המקורי.
עם זאת, במידה ואדם אינו מתכנן לפרוש בעתיד הנראה לעין, אפשרות זו אינה משתלמת כלל וכלל.
ראשית מאחר שלא ניתן לקבל כספי קצבה באופן רטרואקטיביים, לכן במידה ואדם לא ניצל קצבה לה היה זכאי בחודש מסוים הוא פשוט הפסיד את הקצבה של אותו החודש, באותו אופן גם לא ניתן להגדיל את הקצבה הצפויה בעתיד על חשבון אותם חודשים בהם לא קיבל את קצבת הפנסיה לה הוא זכאי.
כמו כן, ככל שגילו של אדם מבוגר יותר כך האפשרויות המוצעות לו בפנסיה מוגבלות יותר, ובמידה של מוות מוקדם יוכלו המוטבים לקבל קצבה חודשים בלבד המוגבלת ל-240 חודשים או גיל 87, המוקדם שביניהם, כאשר אופציה זו אינה בהכרח הטובה ביותר.
כלומר אדם אשר מפגין פסיביות וממשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה מבלי לטפל בפנסיה שלו מפסיד חודשים של תשלום קצבאות, דבר אשר הופך להפסד גדול יותר בעבור בן הזוג וילדיו הקטינים אשר כמוטבים האפשרויות שלהם אף מוגבלות יותר.
עם זאת, אם העבודה צפויה לחודשים מוגבלים הדבר צפוי להשתלם לו מאחר נשמרת והוא לא ישלם בגין אותם כספים מס אשר היה משלם במידה והיה משלם במידה והיה מקבל קצבה במקביל למקור הכנסה.
- הפיכת החיסכון הפנסיוני לקצבה חודשית – אפשרות נוספת אשר קיימת במידה ועובד הגיע לגיל הפרישה היא להתחיל לנצל את קרן הפנסיה לה הפריש לאורך כל חייו התעסוקתיים ולקבל קצבה חודשים בנוסף לעבודתו. היתרון באפשרות זו טמון בכך שהוא אינו דוחה למחר כסף אשר יכול לקבל היום, דבר אשר בהינתן בגיל הפרישה מהווה צעד חכם.
החיסרון של גישה זו נמצאת במיסוי שלה. כפי שניתן להבין העובד במקרה זה מכניס שתי הכנסות מדי חודש, עבודתו והקצבה לה הוא זכאי בגין חסכונותיו הפנסיונים. בהתאם לכך הוא חייב לעשות תיאום מס על מנת שלא לשלם 50% מיסים על הקצבה. בנוסף לכך מדרגת המיסוי שלו תהיה בהכרח גבוהה יותר, שכן הכנסתו תהיה גבוהה יותר בשל כך.
לכן בסיטואציה זו על אדם לבחון את מצבו הרפואי והתעסוקתי וכן את של בת זוגתו, לשם הכרעה האם כמות הקצבאות אותן הוא צפוי לקבל במקביל לעבודה עדיפות על אף תשלום המס.
- המשך ההפקדה למקור שלישי – אפשרות שלישית המנסה לשלב בין שתי האלטרנטיבות האחרות היא להמשיך להפקיד את כספי הפנסיה אך להעבירם בשלב מסוים לקופת גמל אשר בה יעשה שימוש במועד אותו מתכנן לסיים לעבוד בפועל.
- המס אותו ישלם יהיה מופחת מאשר באלטרנטיבה השנייה מאחר והוא יקבל את הכסף רק כאשר יפרוש. כמו כן, במידה וימות באופן לא צפוי ומוקדם יוכלו השארים לקחת את הכספים אותם הפריש לקופת הגמל באופן חד פעמי או לקבלם כקצבה חודשית, זאת בהתאם להעדפת בן הזוג.
באופן זה מצמצם המבקש את תשלומי המס אותם צפוי לשלם באלטרנטיבה השנייה אך לא לוותר על הקצבאות כפי שעושה באלטרנטיבה הראשונה. עם זאת אפשרות זו לא מושלמת, החסרונות של אלטרנטיבה זו מחלוקות לשניים:
- החיסרון הראשון הוא שתוכנית זו דורשת תכנון ופעילות רבה בכספי הפנסיה, דבר אשר לאנשים רבים אין סבלנות ופנאי לעשות.
- החיסרון השני והמשמעותי יותר הוא תקופת ההבטחה של הפנסיה. תקופת הבטחה זו התקופה המינימלית אשר הוא ושאריו יקבלו את הקצבה מדמי הפנסיה, גם אם הפורש ימות בטרם עת חמישה חודשים לאחר גיל הפנסיה, תקופת ההבטחה מבטיחה כי ימשיכו שאריו לקבל קצבאות לתקופה הקצובה האמור.
ככל שאדם מפריש בגיל מבוגר יותר לקרן הפנסיה, כך תקופת ההבטחה שלו מתקצרת. כאשר אדם מפריש לפני גיל 67 תקופת ההבטחה שלו הינה 240 חודשים, כלומר 20 שנים לאחר הפרישה, לעומת זאת כאשר אדם מפריש בין הגילאים 77-82 תקופת ההבטחה שלו יורדת למינימום של 60 חודשים בלבד. כאשר הקטגוריות הנוספות הינן 180 חודשים בין הגילאים 67-72 ו-120 חודשים בין הגילאים 72-77.
לכן אם אדם מעוניין להבטיח תקופת הבטחה שלו לכמות חודשים מסוימים עליו להעביר את הכספים אותם העביר לקופת גמל לקרן הפנסיה טרם יעבור לקטגוריה הבאה, ולכן עליו לתכנן זאת מראש. במידה ולא יתכנן מראש, הוא אומנם יחסוך בתשלום מס אך יפסיד 60 חודשים של קצבת הפנסיה בעבור שאריו אשר שווים לעיתים מאות אלפי שקלים, זאת בשל העברת הכספים בגיל מבוגר ולכן אינם בהכרח משתלמים.
לכן יש להביא זאת בחשבון ואף לשקול שלא להעביר גם באפשרות זו את הכספים לקרן הפנסיה אלא לקרנות חלופיות.
לסיכום
במידה ואתם בוחרים להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה בין אם מתוך רצון להישאר פעיל ובין אם מתוך אילוצים כלכליים ישנם אלטרנטיבות שונות בנוגע לאופן בו עליכם לפעול עם כספי הפנסיה לה אתם זכאים.
ההחלטה נכונה תלויה במדרגת המס בה אתם נמצאים, גודל הקצבה ותקופת הזמן בה אתם מתכננים לעבוד לאחר גיל הפרישה וכן משתנים לא ידועים כמו תוחלת חייכם ומצבכם הבריאותי בעתיד.
לכן, על מנת להחליט החלטה הנכונה בעבורכם ומלץ לבחון את כל המשתנים הידועים ובכך לצמצם א חוסר הוודאות בעת מתן ההחלטה.
