משרת הדירקטור כוללת שכר יוצא מן הכלל, כבוד ויוקרה, אך לצד זאת גם מטילה אחריות רבה על הדירקטור. ההחלטות שמקבל הדירקטור משפיעות בצורה ניכרת על
משרת הדירקטור כוללת שכר יוצא מן הכלל, כבוד ויוקרה, אך לצד זאת גם מטילה אחריות רבה על הדירקטור. ההחלטות שמקבל הדירקטור משפיעות בצורה ניכרת על עתיד החברה, ולכן הוא זקוק לפעול כל העת בצורה מקצועית. לעיתים, אם מתברר שהדירקטור כשל בתפקידו ופעל בצורה לא מקצועית, עלול הדירקטור להיות נתון לתביעות כספיות שונות. ביטוח דירקטורים, עליו יפורט במאמר זה, נועד לבטח את הדירקטור מפני תביעות אלו.
בחייה של כל חברה, נדרשים נושאי המשרה בה (מנכ"ל החברה, דירקטורים בחברה וכן הלאה), לקבל החלטות בעלות משמעות גדולה לגורל החברה. החלטות אלה יכולת להשפיע על צדדים שלישיים רבים, למשל נושים (אנשים שהחברה חייבת להם כסף), בעלי המניות של החברה, עובדי החברה ועוד. נוסף על כך, תוצאות החלטות אלה יכולות לחשוף את נושאי המשרה בחברה לתביעות משפטיות מורכבות, ומכאן לגרום להם לחשש בקבלת ההחלטות. ביטוח דירקטורים מאפשר לנושאי המשרה בחברה לקבל החלטות קשות באופן חופשי, תוך ביטחון שלא יאונה להם כל רע.
עם זאת, חשוב לשים לב מהם התנאים המדויקים של פוליסת הביטוח, כדי לוודא כי היא מכסה את כל המצבים הנדרשים.
כדי לקדם את הפעילות העסקית של חברה מסוימת, יש צורך במינוי בעלי תפקידים בחברה. בעלי התפקידים יכולים להיות כפופים ישירות למנכ"ל או לבעל תפקיד אחר בה. בנוסף, לחברות רבות יש יותר ממנהל אחד, וההחלטות מתקבלות בדירקטוריון – מועצת המנהלים של החברה אשר מנווטת את פעילותה. בין אם מדובר במנכ"ל בודד או במספר דירקטורים, כלל בסיסי בדיני החברות הוא שנושאי משרה בחברה מחויבים לפעול תחת חובת זהירות וחובת אמונים כלפי החברה. משמעות הדברים היא, שעל בעל משרה בחברה להפעיל את שיקול דעתו באופן סביר ולא רשלני, וכי טובת החברה היא זאת שצריכה להנחות אותו ולא טובתו האישית. אם נושא המשרה פעל באופן שאינו עולה בקנה אחד עם אינטרס החברה והפר את חובת הזהירות או חובת האמונים המוטלת עליו, יכול הציבור הנפגע או החברה עצמה (באמצעות בעלי המניות שלה) לתבוע את נושאי המשרה בגין הפרת חובות אלה.
ככלל, המקרים בגינם יכולה להתקיים הפרה של חובת זהירות הם רבים: למשל, הצגת מצג שווא לבורסה ביחס לפעילות החברה (למשל הסתרה של קושי עמו החברה מתמודדת, אשר היה יכול לעודד את בעלי המניות למכור את מנייתם), קבלת החלטה כלכלית שמעמידה את החברה באי יכולת פירעון, תשלום משכורות מופרזות לבעלי תפקידים וכו'. כך למשל, נניח כי בחברה א' 20 בעלי מניות, מנכ"ל, ודירקטוריון שמורכב משלושה דירקטורים. במידה והדירקטוריון אישר שכר מאוד גבוה למנכ"ל החברה, באופן שפגע באיתנות הכלכלית של החברה, יכולים 20 בעלי המניות לתבוע את הדירקטוריון על כך שהפר את חובת הזהירות כלפי החברה.
יש לציין כי במקרים מסוימים קו הגבול בין פעולה שנעשית לטובת החברה, לבין פעולה שמפרה את חובת האמונים והזהירות של נושאי המשרה בה – דק מאוד. מצב כזה יכול להרתיע אנשים מלאייש תפקידים בכירים בחברות מחשש שיתבעו על ידה או על ידי צדדים שלישיים שנפגעים מהחלטותיהם. לחלופין, ייתכן שגם אם בעלי מקצוע יאיישו את המשרות הבכירות בחברה, הם יפעלו באופן זהיר ומדוד, שאמנם, לא יחשוף אותם לתביעה אישית, אך במקביל ימנע מהם לקבל החלטות לטובת החברה שיגדילו את רווחיה.
כדי לאפשר לנושאי המשרה לפעול בחופשיות ולקדם את עסקי החברה מבלי חשש, מכיר חוק החברות הישראלי באפשרות להגן מראש על נושאי המשרה בחברה בשלושה אופנים: פטור, שיפוי וביטוח. בהגנה מסוג פטור, החברה פוטרת מראש את נושא המשרה מעמידה בחובת הזהירות כלפי החברה בלבד (לא כלפי בעלי המניות בה).
עם זאת, לפי החוק הישראלי, חובת הזהירות עדיין חלה על נושא המשרה בעת חלוקת דיבידנד (עליו לוודא כי חלוקת הדיבידנד לא תפגע ביכולת הפירעון של החברה), וכן חלה עליו גם חובת האמונים. בהגנה מסוג שיפוי, החברה מבטיחה לנושא המשרה לשפות אותו (להחזיר לו כסף) שהוא שילם לצד ג' לאור פסק דין נגדו (בהינתן שלא מדובר בהליך פלילי או מנהלי). האפשרות המקיפה ביותר היא ביטוח לנושא משרה.
החוק מאפשר לחברה לבטח את הדירקטורים ואת נושאי המשרה שבה בביטוח מיוחד, שייקנה להם הגנה בעת מילוי תפקידם, ביחס להפרת חובות שונות שביצעו כלפי החברה. בניגוד לשיפוי שנעשה על-ידי החברה עצמה, בביטוח דירקטורים – חברת הביטוח היא זאת שמחזירה את הכסף לדירקטור. ניתן לראות כי ביטוח דירקטורים מקנה הגנה מקיפה לנושאי המשרה בחברה.
למשל, בעוד שניתן לפטור דירקטורים מחובת הזהירות באמצעות פטור, לא ניתן באמצעות מנגנון זה לפטור אותם גם מחובת האמונים ככל שעשו פעולה בחוסר תום לב. גם בעת שיפוי לא מתקיים כלל פטור מחובת הזהירות, אלא רק מתבצעת השבה של כספים מטעם החברה לדירקטור שנדרש לשלם לצד ג'. למעשה, האפשרות הביטוחית מקנה הגנה רחבה ביותר, שניתנת להתאמה אישית ביחס לאופי הפעולה של כל חברה וחברה.
למשל, חברת ביטוח תגבה פרמיה (מחיר שנתי לביטוח) גבוהה יותר מחברת השקעות בנדל"ן מאשר מחברה לייצור מכונות תפירה. הסיבה יכולה להיות שבניגוד לייצור מכונות תפירה, השקעות בנדל"ן חושפות את המשקיעים ואת כל מי שמשתמש בשירותי החברה לסיכונים שאינם בהכרח צפויים.
בהתאם לכך, יכולים משקיעי נדל"ן לתבוע את דירקטוריון החברה על החלטות כלכליות שקיבל, אשר בעקבותיהן, נפגעה קשות ההשקעה שלהם. אם הדירקטורים יהיו מבוטחים בביטוח דירקטורים, חברת הביטוח תחזיר להם כל סכום שהם נדרשים לשלם בעקבות התביעה.
נניח בתור דוגמא, כי דירקטוריון חברה מסוימת מורה למנכ"ל החברה לקחת הלוואה של 3 מיליון ש"ח לטובת החברה, כאשר בשלב זה, החברה יכולה להחזיר רק מיליון ש"ח. בבחינה מאוחרת, מתברר כי דירקטוריון החברה הורה על לקיחת ההלוואה לאור אינטרס אישי שיש לו בבנק המלווה, ומכאן שהוא נגוע בניגוד עניינים.
עוד מתברר כי מנכ"ל החברה אמנם לא נגוע בניגוד עניינים, אך הוא ידע שלחברה אין יכולת להחזיר את סכום ההלוואה שלקחה. במקרה כזה, המנכ"ל הפר את חובת הזהירות שלו, וככל שהוא מבוטח – גם אם ייתבע, הוא יהיה מוגן, שכן חברת הביטוח תחזיר לו את מה שהוא יידרש לשלם. ביחס לדירקטוריון, נזכיר שהוא פעל בניגוד עניינים ובחוסר תום לב. במצב כזה, ייתכן ופוליסת הביטוח לא כוללת הגנה במקרים של חוסר תום לב ולכן הדירקטוריון לא יהיה מבוטח.
עם זאת, במצבים שבהם הפוליסה אכן כוללת הגנה שכזאת, חברת הביטוח תגן על הדירקטוריון על אף שנקט במודע החלטות לרעת החברה.
פסק הדין עא 4024/13 תקווה – כפר להכשרה מקצועית בגבעות זייד בע"מ נ' אריה פינקוביץ, דן בנושא ביטוח דירקטורים. בפרשה, דובר על מוסד למוגבלים בשם 'כפר תקווה', הממוקם בסמוך לקריית טבעון, בו שוכנים אנשים הסובלים מליקויים שכליים. על מנת לספק תעסוקה לשוכנים במוסד, הקים מנכ"ל החברה, אריה פינקוביץ, מפעל לאריזות בסמוך למוסד. ואכן, במפעל החלו לעבוד מספר ממטופלי המוסד, שנהנו מתעסוקה ומשכורת. לצד זאת, העסיק פינקוביץ עובדים נוספים, שלא שייכים היו למוסד.
עם הזמן, כאשר ראה פינקוביץ שהמפעל הופך לרווחי במיוחד, החל פינקוביץ להעסיק את קרובי משפחתו בתפקידים בכירים במפעל, והעניק להם ולו תגמולים בשווי של מיליוני שקלים. המפעל, שמטרת הקמתו הייתה לספק מקום תעסוקה לשוכנים במוסד, הפך את עורו ונעשה מקור הכנסה למשפחת פינקוביץ. עקב הבונוסים השונים שחילק פינקוביץ, המפעל אף נכנס לחובות בגובה של מיליוני שקלים עבור נושים רבים. אין ספק כי בכך מעל פינקוביץ בתפקידו.
השאלה בה דן בית המשפט, הייתה מה דינם של דירקטורים של המוסד, שתפקידם היה לפקח על פינקוביץ. הדירקטורים הללו היו אנשים קשישים, שפעלו בהתנדבות, ולכן נטען בבית המשפט המחוזי כי אין לחייב אותם בנסיבות אלו. בערעור לבית המשפט העליון, הפכו שופטי העליון זילברטל, עמית ומזוז את החלטת המחוזי, בה נקבע כי אין לחייב את הדירקטורים של המפעל, ומתוך כך גם אין לחייב את חברת הביטוח מגדל, שביטחה אותם בביטוח אחריות אישית. וכך טען השופט עמית:
"הדירקטור של שנות האלפיים אינו יכול להיות תם שאינו יודע לשאול שמזדמן לפרקים להסב בצוותא ולשתות תה בישיבות הדירקטוריון." וכן, "דירקטור אינו יכול להתגונן בטענה שהוא אינו מבין ואין לו הכישורים הדרושים או שגילו המתקדם לא אפשר לו לגלות עניין בנעשה. נהפוך הוא, אלה בדיוק הסיבות בגינן יש להטיל אחריות על הדירקטורים".
בסופו של דבר, נפסק כי פינקוביץ יהיה אחראי ל- 60% מהנזק שנגרם למוסד, ואילו הדירקטורים הקשישים יחובו בתשלום 20% מהנזק (20% הנותרים יוטלו על רואי החשבון של המוסד). בנוסף, חוב נוסף יחולק בין הדירקטורים לפינקוביץ, באופן של 30 – 70 אחוזים בהתאמה. סך החוב הגיע לסכום של 20 מיליון שקלים. חברת הביטוח מגדל, ביטחה את הדירקטורים במוסד באותה העת, ולכן היא זו שנשאה בסכום הפיצוי שהוטל עליהם (שעמד על כמה מיליוני שקלים). לולא היו מבוטחים בביטוח דירקטורים, היו נאצלים הדירקטורים של המוסד, שגילם הממוצע היה 85, אשר בסך הכל עשו עבודתם בהתנדבות ולמען מטרה נעלה – לשלם סכומים אסטרונומיים.
הרציונל העומד בבסיס ביטוח הדירקטורים הוא לאפשר לכל נושאי המשרה בחברה, ובמיוחד לדירקטורים שבה (אשר מנווטים את הפעילות שלה) לפעול "בראש שקט" ומבלי חשש שיהיו חשופים לתביעות בכל צעד ושעל שייקחו. עם זאת, במקרה שבו נושאי המשרה בחברה קיבלו החלטות לרעת החברה, ייתכן ועדיין יהיו מוגנים – וכך האינטרס של החברה יפגע.
משרת הדירקטור כוללת שכר יוצא מן הכלל, כבוד ויוקרה, אך לצד זאת גם מטילה אחריות רבה על הדירקטור. ההחלטות שמקבל הדירקטור משפיעות בצורה ניכרת על
חברות רבות, בעיקר חברות המצויות בשלבי הקמה ופיתוח, תלויות לחלוטין במספר אנשים מצומצם, המרכזים ידע רב והכרחי לקידום החברה. מה קורה אם אחד האנשים הללו
לא מעט עסקים מושתתים על שותפויות. בין אלו נרכש עם הזמן אמון הדדי, המתגלה כגורם מכריע לעסק. כאשר אחד השותפים אינו יכול עוד להמשיך ולתפקד